מדוע שהאיש שייצר את המכוניות המהירות והמבוקשות ביותר בכל הזמנים ירצה לנהוג במכונית בריטית קטנה? הצטרפו אלינו לטיול באיטליה כדי להבין מדוע.
הגבעות של מרנלו, איטליה.
דמיינו לעצמכם: שנות השישים ואתם יושבים על מרפסת באזור ההררי של מרנלו, איטליה. אתם מנסים להבין לפני כמה זמן נבנה הבית שבו אתם נמצאים. הוא בטח בן כמה מאות שנים. ככה זה כאן, במחוז מודנה. השמש שוקעת, וקרני אור אחרונות צובעות את השמיים בגווני כתום, צהוב ואדום. אתם מביטים הצידה לעבר כוס היין שלכם. לא אכפת לכם מכלום, הכל מושלם. ורגע לפני שאתם מרימים את הכוס כדי לקחת עוד לגימה, אתם שומעים נהמת מנוע ומכונית "טסה" לנגד עיניכם, מעלה ענן של עשן שאופף את כולם. אחרי שהאבק שוקע, אתם מסירים את המשקפים ושואלים את בעל המקום מה בדיוק קרה עכשיו.
"זה היה אנזו פרארי שנהג ב-MINI שלו."
אתם מתבוננים שוב בענן האבק המתפזר במהירות לעבר האופק.נשמע הזוי, נכון? טוב, לא ממש. תראו, יש משהו אחד בסיפור שבאמת קרה: לאנזו פרארי באמת הייתה MINI. למעשה היו לו שתיים, אולי שלוש. אבל בואו נחזור להתחלה.כמייסד של אחד ממותגי המכוניות האגדי בהיסטוריה, רוב האנשים היו מתארים לעצמם שאנזו פרארי היה נוהג רק במכוניות מהירות ויוקרתיות הדומות לאלה שייצרה החברה הקרויה על שמו. אולם לא כך הדבר. התשוקה הגדולה של אנזו פרארי הופנתהלעולם המרוצים והוא עצמו היה נהג מרוצים בצעירותו. אבל בכל הנוגע למכוניות המיועדות לכביש, הוא חיפש משהו אחר. לדוגמה, היו לו כמה מכוניות פיג'ו והוא אכן נהג בשלב מסוים בפיאט 128.עם זאת, נראה שהייתה לו חיבה מיוחדת ל-MINI והערצה אמיתית לכל הדברים החדשים שהיו במכונית הבריטית הקטנטנה. ייתכן שאנזו, אשר היה גאון טכני בעצמו, נמשך לאלמנטים מסוימים ב-MINI הקלאסית. אולי הוא נדלק על המנוע הרוחבי אשר חסך במקום או על המתלה העצמאי המלא. קרוב לוודאי שהוא העריך את העובדה שאפילו אדם גבוה (כ-1.87 מ') יכול היה לשבת בנוחות במושב הנהג. ידוע גם שהוא היה מעריץ של ההנעה הקדמית, במיוחד בתנאי חורף קשים.
>
בשנת 1964 אנזו פרארי שלח מכתב הערכה אל סר אלק איסיגוניס. הוא חתם אותו במילים "בברכות לבביות."
וכאשר מכונית אגדית זו זכתה לגרסה ספורטיבית, ה-Cooper, היה זה רק עניין של זמן עד שהוא שם את ידו על אחת. בשלב זה, לא ממש ברור מה המספר המדויק של מכוניות ה-MINI שהיו בבעלותו של אנזו פרארי. ג'ון קופר אמר פעם בראיון ש"לאנזו פרארי היו שלושה דגמי Cooper S שונים בשלבים שונים, ובהם הוא נהג לטייל בהרים ולהסתובב כאשר השעמום פקד אותו." אין אנו רוצים להטיל ספק בדבריו של האגדה ונראה שלאיש היו בוודאות שתי מכוניות לפחות.
>
אחת ממכוניות ה-MINI של אנזו פרארי כיום.
אחת ממכוניות ה-MINI האלה הייתה ה-Cooper 1100 S, אשר עברה מאוחר יותר לבנו, פיירו, כשהוא קיבל את ה-Mini Cooper 1300 S המיוחדת. זו ה-MINI שזכתה בניצחונות בראלי מונטה-קרלו. את המכונית הספציפית שלו הוא קיבל מידי סר אלק איסיגוניס כיוון ששניהם חלקו אהבה משותפת לחידושים טכנולוגיים הנדסיים. מכונית מיוחדת זו עברה כמה שינויים, והבולט שבהם היה מיקום פנסי הערפל מתחת לפנסים הראשיים. בנוסף, היה לה לוח מכשירים בגימור עץ אגוז, מושבים מיוחדים ועוד כמה שינויים, רובם עיצוביים, במטרה לתת למכונית מראה ספורטיבי יותר. צבעה המקורי של המכונית היה אדום, אולם היא נצבעה לאחר מכן באפור מטאלי כיוון שבעליה טען שרק מכונית פרארי יכולה להגיע בצבע אדום. עובדה מעניינת היא שכעבור שנים המכונית נצבעה שוב בצבע אדום. גם המנוע עבר שינוי והמהירות המרבית עלתה ל-153 קמ"ש.
לאחר מכן ה-MINI עברה לג'וזפה נבונה, אשר זכה במרוץ "מילה מילייה" בשנת 1948 כשהוא נוהג בפרארי 166 S ומשמש כמנהל צוות הבחינה של פרארי בייצור מכוניות באותם ימים. המכונית עדיין מתפקדת, בדומה למכוניות MINI רבות שיוצרו לפני עשרות שנים.
